הירידה במספר המועסקים בתעשיית ההייטק מעוררת דאגה מיוחדת לאור מעמדה של ישראל כ"אומת סטארט-אפ" והתלות הגוברת של המשק בסקטור זה. האמירה של יו"ר ועדת פרלמוטר, המשווה את החינוך הטכנולוגי לכיפת ברזל, ממחישה את החשיבות האסטרטגית של פיתוח ההון האנושי בתחום. הצמיחה של החברות הביטחוניות עתירות הטכנולוגיה והצורך הדחוף שלהן בעובדים מדגישים את הסינרגיה בין ההייטק האזרחי והביטחוני, ואת הצורך בפתרונות מערכתיים ארוכי טווח. אי-העמידה ביעדים שנקבעו מצביעה על פער מטריד בין החזון לבין המציאות, ומעלה שאלות לגבי האפקטיביות של התוכניות הקיימות להכשרת כוח אדם מיומן. האתגר הזה מחייב חשיבה מחודשת על מערכת החינוך, על תוכניות ההכשרה המקצועית, ועל היכולת לשלב אוכלוסיות נוספות בתעשיית ההייטק, במיוחד בתקופה שבה המשק זקוק יותר מתמיד לחדשנות טכנולוגית ולכוח אדם איכותי.
