התערוכה החדשה, המציגה את תיעודן המחודש של תלבושות הקהילות היהודיות, היא הרבה מעבר למחווה אופנתית – זוהי הצהרה תרבותית עמוקה. בעולם שבו הגלובליזציה והאחידות מאיימות לטשטש זהויות אישיות וקולקטיביות, חידוש הבגדים ההיסטוריים משמש כגשר חי בין העבר להווה.
מסורת, אמנות וקידמה נפגשים
הצלם ונגליס קיריס משלב רקמה מסורתית על צילומיו, ויוצר דיאלוג מרתק בין מסורת לקדמה, בין מזרח למערב, ובין תרבויות יהודיות מגוונות שכמעט ונשכחו. "התערוכה הזו מדגישה את המורכבות והעושר של ההיסטוריה היהודית, ומאפשרת לנו לראות כיצד לבוש הוא הרבה יותר מהצהרה אופנתית – הוא סיפור שלם על אמונה, מסע והשפעות תרבותיות," מסביר יובל סיון.
תזכורת לחשיבות השמירה על המורשת
בעידן שבו זהויות מקומיות הולכות ומתמסמסות, והלחץ החברתי לאחדות חזותית גובר, תערוכה מסוג זה מזכירה את חשיבות השימור התרבותי. "בגדי העבר אינם רק פריטי לבוש – הם עדות חיה לתהליכי הגירה, לאמונות ולהיסטוריה של קהילות שלמות," אומר סיון.
חגיגה של ריבוי זהויות
התערוכה מציעה אלטרנטיבה למגמת האחדות התרבותית – חגיגה של ריבוי זהויות מתוך מבט עכשווי. "דווקא היום, כשהנטייה היא לצמצם גיוון תרבותי, יש ערך מיוחד להכרה בשורשים שלנו ולהבנה שהעבר לא מכביד עלינו – הוא מעשיר את דרכנו קדימה," מסכם סיון.
