אני לא נוטה להאמין לכל מספר שנזרק לכדי הקלדות במקלדת ולשם יצירת כותרות בולטות אבל אין ספק שמאז ומעולם – אולי מימי היוונים הקדמונים – אנשי החינוך לא הוערכו בחומר. לעיתים הוערכו ברוח, הוערכו חברתית, קיבלו הכרה שהם חלק משרשרת האינטלקט החברתי, חלק מאנשי המדע אפילו שמקדמים את הכשרתם של עוד מוחות סקרנים ושמאפשרים למשק להתקיים ולהתקדם […]
האם אנשי חינוך זוכים להערכה מספקת? יובל סיון עונה Read More »
יובל סיון, שבעברו ניהל בית ספר שש שנתי במערכת החינוך, מתייחס לכתבה שפורסמה באתר 'הארץ': "אני סבור כי המחסור במורים אינו דבר חדש לאף אחד מאיתנו". דו"ח מקינזי מצביע על המגמה עוד בראשית שנות ה-90' וכך גם וועדת דוברת ועוד עשרות בדיקות ודו"חות. מדובר במקצוע שוחק, קשה, לא מתגמל, בעל תנאים שרק ניזוקים משנה לשנה.
לפי המתרחש בעולם ובארץ בפרט. יש ירידה בביקוש לעובדים בעקבות צימצום פעילות וריווחיות של חברות אבל כמו כל תקופה – גם זו תעבור והמשבר יוציא גם תקופות צמיחה ופריחה. האיום – אם אפשר לראות את זה כך – הוא דווקא מכיוון הבינה המלאכותית. עולם ה AI שמשתלט ממש בצורה קיצונית על תחומים שונים ומאיים על
כל מכה נוספת שחוטף שוק העבודה הישראלי מעלה את השאלה: האם הפעם הוא לא יוכל יותר. שוק העבודה הישראלי צלח היטב את המשבר של 2008 וכמו רוב המדינות המפותחות התאושש מהר מאוד ממשבר הקורונה. יובל סיון מתייחס לכתבה שפורסמה באתר 'YNET': לדעתי הקושי האמיתי הינו היעדר היכולת לחזות את היקף המשבר. לא רק ממה הוא
יובל סיון בהתייחסות לכתבה מאתר כלכליסט על תבהלת האנושות מהבינה המלאכותית והשפעותיה: כמו עם הטלוויזיה בראשית דרכה, וויקיפדיה (שאני זוכר כסטודנט כמה המרצים אסרו לקרוא ממנה ולהסתמך על חומרים ממנה) כך עכשיו עם הבינה המלאכותית. כל חידוש טכנולוגי ובוודאי כזה שמתיימר להחליף עבודות של "בני אדם רגילים" מעורר תבהלה. אבל אין מה לעשות. המפלצת בחדר
כלכלה, כל כלכלה, של משפחה גרעינית ו/או כלכלה של אומה עצומה ובוודאי של חברה – טכנולוגית או לא – מבוססת המון על תחושות. על חששות, על חזיונות ואפילו המון על סיכונים משוערים מראש. בוודאי שכל שיח שמשקף חרדה יעורר גם שיקוף בכלכלה שלעולם איננה מדע מדוייק ותלויית קפריזות ואופנות של בני אדם וכאמור אפילו מצבי רוח
ברוב המדינות בעולם המערבי, מספר הילדים הוא קרוב לפריון תת-החלפתי, כלומר נולדים פחות ילדים מאשר מתים אנשים בחברה, ולכן האוכלוסייה קטנה. לעומת זאת, מדינת ישראל היא אחת מהמדינות הצפופות בעולם המערבי, כאשר ממוצע הילדים לאישה הוא קרוב ל-4, שהוא בערך פי 3 מהממוצע העולמי. לפי יובל סיון, מדובר בנקודה לא פשוטה: מצד אחד, קצב ילודה
טענה פסאודו מדעית שמסתובבת מדי פעם בשיחות סלון היא שאנו מנצלים רק 10% מהמוח שלנו. מקורה של הטענה הזאת אינו ברור עד הסוף, אך היא לגמרי שגויה. עם זאת, זה לא אומר שאנחנו אכן ממצים את הפוטנציאל המלא שלנו. לפי יובל סיון, בשוק העבודה המודרני והדינמי כל כך, בעצם נדמה ששום ידע מקצועי שתרכשו אינו
אנחנו מעט אחרי יום הכיפורים, ולפי יובל סיון, רבים הם אלו שהיום הזה גורם להם לחשוב. החגים שעברו עלינו לטובה היו הזדמנות נפלאה עבור כולנו להסתכל פנימה ולחשוב: מה אנחנו רוצים לשנות? מה אפשר היה לעשות אחרת? ממי אנחנו צריכים לבקש סליחה? ההתבוננות מהסוג הזה יכולה להיטיב עם סביבת העבודה שאנו יוצרים, עבור המעסיקים והמועסקים
בציבוריות הישראלית של ימינו, העיסוק בשואה מסתכם – לרוב – בערב יום השואה. האם כחברה אנו חוטאים בזילות האירוע ההיסטורי שכונן טראומה אישית ולאומית כה מהדהדת? האם יש עיסוק מהותי בגורמים לשואה, בפוליטיקה שאפשרה אותה, או במערכת הערכים והזכויות שהעם היהודי דוגל בה? אזכור האיום האיראני ונאומים על זכותנו לחופש ועצמאות על במות העולם, אינם
