התערוכה החדשה, המציגה את תיעודן המחודש של תלבושות הקהילות היהודיות, היא הרבה מעבר למחווה אופנתית – זוהי הצהרה תרבותית עמוקה. בעולם שבו הגלובליזציה והאחידות מאיימות לטשטש זהויות אישיות וקולקטיביות, חידוש הבגדים ההיסטוריים משמש כגשר חי בין העבר להווה. מסורת, אמנות וקידמה נפגשים הצלם ונגליס קיריס משלב רקמה מסורתית על צילומיו, ויוצר דיאלוג מרתק בין מסורת […]

הירידה במספר המועסקים בתעשיית ההייטק מעוררת דאגה מיוחדת לאור מעמדה של ישראל כ"אומת סטארט-אפ" והתלות הגוברת של המשק בסקטור זה. האמירה של יו"ר ועדת פרלמוטר, המשווה את החינוך הטכנולוגי לכיפת ברזל, ממחישה את החשיבות האסטרטגית של פיתוח ההון האנושי בתחום. הצמיחה של החברות הביטחוניות עתירות הטכנולוגיה והצורך הדחוף שלהן בעובדים מדגישים את הסינרגיה בין ההייטק

כאיש חינוך ודור שלישי לשורדי שואה, אתה בוודאי מבין את המשמעות העמוקה של העברת זיכרון השואה לדורות הבאים. הסיפור של יוסף וינר מייצג את הטרגדיה הכפולה – אדם ששרד את זוועות השואה, הצליח לבנות חיים חדשים בישראל, ואז נאלץ לחוות טראומה נוראית נוספת עם אובדן נכדיו ב-7/10. המילים שהשאיר, המתארות את תחושת החזרה לאימי העבר,

המלחמה המתמשכת בעזה מעמיקה את הפערים החברתיים-כלכליים בישראל, כאשר השפעתה ניכרת במיוחד במערכת ההשכלה הגבוהה. סטודנטים מאוכלוסיות מוחלשות, שגם בימי שגרה מתמודדים עם אתגרים כלכליים ונפשיים משמעותיים, מוצאים את עצמם בתקופה זו בפני משוכות גבוהות אף יותר. המצב הביטחוני המתוח והמשבר הכלכלי שנלווה אליו מקשים על יכולתם להתמקד בלימודים, לעמוד בתשלומי שכר הלימוד ולהתפרנס במקביל

דן תיכון ז"ל היה הרבה יותר מאשר דמות ציבורית מכובדת – הוא היה לטעמי מקור להשראה, אדם שתמיד ידע לזכור את הציבור, איש שיחה מהסוג הנדיר שמעניק תחושה שכל מפגש איתו הוא רגע מיוחד. מלמידה של סיפור חייו עולה בי הרושם כי הוא תמיד מצא זמן לעזור, לתת עצה חכמה, ולשתף בסיפורים מרתקים מהקריירה המפוארת

הכותרות הללו אינן נכונות. אומר זאת באחריות הנדרשת – מתוך 12% חרדים בישראל כ-6%, הינן נשים, שהן לומדות ליב"ה וכן משולבות ומשתלבות בשוק העבודה. מתוך אותם 6% נותרים כמחצית, 3% לערך לומדים בגדר 'תורתם אומנותם'. הבהלה הזו של כותרות שכלל תכליתן לשסות עוד ועוד באחינו החרדים היא מיותרת ואף מקוממת בשעה זו. עלינו רק דרך

המלחמה תפסה את ישראל כמו את העולם כולו בתקופה פוסט-קורונה ובפיצוץ של בועת ההייטק בפעם המי יודע כמה. מלחמה במזרח אירופה, מיתון עולמי ועוד. הנתונים המוצגים כאן ע"י חברת אליביישיון אכן מעודדים! באורח כללי יש לפעול לריבוי התעסוקה בנגב, בגליל ובפריפרייה בכלל ובפרט בתק' כזו של מלחמה ושל אוכ' שחוזרת למקומות עבודות שלעיתים אפילו צמצמו את

אכן היתה שנה ותהיה שנה קשה. המשבר בהייטק והמשבר שפקד את החברה לפני המלחמה, האקלים העולמי, המלחמה באירופה ועוד משפיעים. אבל חשוב תמיד לזכור! כלכלה היא בראש ובראשונה מדע שנסמכת על פסיכולוגיה, על אקלים ציבורי משתנה, על אמון משקיעים, על קשרי שלטון/אזרחים, על היכולת והאייתנות ואפילו הסבלנות והסובלנות של ארגונים ואנשים. ולכן – אל מול

ישנו מהלך מבורך והוא לא חדש והתחיל עוד אי שם בראשית המילניום: תעשיות עתירות טכנולוגיה הינן תעשיות שרבים מן האוכלוסייה באופן אינהרנטי לא מסוגלים להכנס אליהן. בין אם החסם הינו ידיעת השפה האנגלית, בין אם החסמים הינם חסמים פיזיים ותרבותיים שיש למכביר. כל יוזמה שכזו הינה חשובה. מחקרים מכל העולם מראים לנו שמקומות עבודה מגוונים

יובל סיון סבור כי למרות יוזמות ההייטקסיטים שהתנגדו בקול רם להתגייסות ביום פקודה אנו רואים התגייסות המונית גם בקרב קבוצות שהתנגדו נחרצות וקראו אף לסיום השירות וההתנדבות במילואים. גם התקופה הזו תעבור והמשק ישוב לסורו ובגדול. עלינו לזכור שכלכלה היא בראש ובראשונה עניין פסיכולוגי. עניין של טרנדים, של ציפיות ושל מחשבות שונות ולכן כדאי שכולנו,