אני לא נוטה להאמין לכל מספר שנזרק לכדי הקלדות במקלדת ולשם יצירת כותרות בולטות אבל אין ספק שמאז ומעולם – אולי מימי היוונים הקדמונים – אנשי החינוך לא הוערכו בחומר. לעיתים הוערכו ברוח, הוערכו חברתית, קיבלו הכרה שהם חלק משרשרת האינטלקט החברתי, חלק מאנשי המדע אפילו שמקדמים את הכשרתם של עוד מוחות סקרנים ושמאפשרים למשק להתקיים ולהתקדם […]

יובל סיון, שבעברו ניהל בית ספר שש שנתי במערכת החינוך, מתייחס לכתבה שפורסמה באתר 'הארץ': "אני סבור כי המחסור במורים אינו דבר חדש לאף אחד מאיתנו". דו"ח מקינזי מצביע על המגמה עוד בראשית שנות ה-90' וכך גם וועדת דוברת ועוד עשרות בדיקות ודו"חות. מדובר במקצוע שוחק, קשה, לא מתגמל, בעל תנאים שרק ניזוקים משנה לשנה.

טענה פסאודו מדעית שמסתובבת מדי פעם בשיחות סלון היא שאנו מנצלים רק 10% מהמוח שלנו. מקורה של הטענה הזאת אינו ברור עד הסוף, אך היא לגמרי שגויה. עם זאת, זה לא אומר שאנחנו אכן ממצים את הפוטנציאל המלא שלנו. לפי יובל סיון, בשוק העבודה המודרני והדינמי כל כך, בעצם נדמה ששום ידע מקצועי שתרכשו אינו

איש החינוך והייטק יובל סיון התראיין לאחרונה באתר 'מעריב' בנושא הפיחות במעמדם של מורי ישראל, והפתיע עם דעות רדיקליות, יחסית למורה שניהל גם בתי ספר ופרץ דרך בנושא חשיבה יצירתית ותלמידאות. לדבריו הבעיה העתיקה של חוסר תקצוב משכורות למורים היא נטו תוצאה של ניהול גרוע והתנהלות בזבזנית של משרד החינוך.  שינוי של מבנה ההנהלה, לדבריו,